סעד זמני
סעד זמני הוא סעד שניתן ע"י ביהמ"ש הנכבד במטרה למנוע שינוי מצב קיים ושמירה על המצב.
כל בית משפט מוסמך ליתן סעד זמני: חיפה,ירושלים, תל אביב , קריות, בית שאן, נצרת , קרית שמונה.
דוגמאות לסעד זמני שעותר מבקש מביהמ"ש: צו מניעה משינוי זכויות בנכס מקרקעין, עיקול חשבון בנק במטרה לתפוס כספים ובכדי להבטיח את תשלום פס"ד, צו עיכוב יציאה מהארץ למנוע מנתבע לצאת מהארץ כאשר קיים חשש ממש שלא יחזור.
בהחלטה בדבר מתן הסעד הזמני על כבוד בית המשפט להבא בחשבון את תקנה 362(ב((2) לסדר דין אזרחי :
- (א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.
תובע שמבקש סעד זמני מביהמ"ש צריך להציג בפניי ביהמ"ש את כל העובדות הרלוונטיות והחשובות לכתב התביעה, ולנהוג בתום לב. הפסיקה קבעה כי " וגם זו הלכה פסוקה, כי על בית-משפט של יושר לשאול עצמו אם קיימים שיקולים שלא להיעתר לתובע, אם בא התובע לבית-משפט ביושר ובניקיון-כפיים, או שמא מעלים הוא עובדות חשובות מידיעת בית המשפט ובלבד לזכות בצו " (ראה: רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין , פ"ד מט(1) 730).
"מן הבחינה ההיסטורית נגזרת חובה זו ממידות תום-הלב וניקיון הכפיים שבהן חייב לעמוד כל התובע סעד שמקורו בדיני היושר. אך תום-הלב שעליו מדובר כאן אינו תום-לבו ה"סובייקטיבי" של תובע הסעד, לא כל שכן של פרקליטו, אלא שורת תום-הלב במובנה האובייקטיבי, שהפרתה אינה נמדדת רק במעשה זדוני אלא עשויה להתבטא גם ב"עצימת עיניים" ואף במחדל רשלני, לבדוק כראוי את העובדות (442א).לחובה לנהוג בהגינות ובסבירות החלה על בעלי-דין בדרך-כלל נודע משקל רב במיוחד כשהמדובר בבקשה לקבלת סעד במעמד צד אחד (442ו). בבקשתם לקבלת סעדים זמניים הפרו המבקשים את חובתם לנהוג בתום-לב בהליך הדיוני. אילו הקפידו המבקשים במילוי חובתם להביא לידיעת בית-המשפט במסגרת הבקשה את כל העובדות והמסמכים העשויים להידרש להכרעה, קרוב להניח כי בית-המשפט לא היה מזכה אותם בסעדים שנתבקשו בלי לזמן דיון בבקשה במעמד שני הצדדים (443ה – ו)." (ראה: רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם , פ"ד נה (4) 433 ).
תנאי מוקדם למתן סעד זמני הוא תום לבו של המבקש הסעד. די בהתנהגות המבקשת ובשיהוי בהגשת הבקשה לרשות הערעור כדי לדחות את הבקשה (ראה: רע"א 8873/05 בנק לאומי נ' אלחדף (פורסם בנבו , (20.9.2005) ).
" כזכור, כאשר פנה זאיד במסגרת ההליך השני לבית המשפט בבקשה לצו מניעה, ולביטול פסק הדין שניתן לטובת קיס, הוא לא הזכיר כי המערערות טענו בפניו כי כבר קנו את הדירה מקיס ולא צירף את המערערות להליך. הוא ציין כי נודע לו מאח אחר כי קיס עומד בקרוב למכור את הדירה לאחר. בכך פעל זאיד בחוסר תום לב, כלפי המערערות שהן צד שלישי שהיה עשוי להיפגע – ושעל קיומו ידע זאיד גם ידע. חובתו של בעל דין היא להפעיל את כוחותיו הדיוניים-משפטיים בדרך מקובלת ובתום לב [ראו: בש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון ([פורסם בנבו], 5.6.2006)(להלן: עניין חממי)]. מחובת תום הלב נגזרת חובתו של בעל דין להביא בפני בית המשפט את כלל העובדות הרלבנטיות לצורך הכרעה בעניין שבפניו. הימנעותו של בעל דין מהבאת עובדות רלבנטיות עשויה במקרים מסוימים להביא אף למחיקת התובענה על הסף [ראו והשוו: רע"א 7571/06 איטח נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, סעיף 19 לפסק דינו של השופט דנציגר ([פורסם בנבו], 29.1.2008); ר"ע 218/85 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' שטמר, פ"ד לט(2) 452, 454-455 (1985)]. חובה זו מוגברת כאשר עסקינן בהליך במעמד צד אחד, ובפרט כאשר עסקינן בבקשה לצו ביניים. על חובה מוגברת זו עמדה השופטת פרוקצ'יה בעניין חממי לעיל:
"חובת תום הלב הדיוני נגזרת מאופיו של ההליך הנוגע בדבר, ומטיב הנושא הנדון בו. כך, למשל, בהחלטות הניתנות לפי בקשת צד אחד ויש להן השלכה על שני הצדדים, מוטלת חובה מוגברת על הצד הפונה לערכאות להניח בפני בית המשפט כל פרט בעל חשיבות שעשוי להיות לו משקל בשיקולי בית המשפט, בהכריעו לכאן או לכאן. מאחר שבהליך במעמד צד אחד אין דיון אדברסרי, מוטלת על הצד הפונה לבית המשפט האחריות לספק את מלוא הנתונים הרלבנטיים לעניינו של הצד האחר, ככל שהם מצויים בידו (רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433 (להלן: עניין שפר), בעמ' 443-440; ע"א 10015/02 מימוש פרוייקטים (ס.ד. פתוח וייזום) בע"מ נ' בביוף ([פורסם בנבו], 1.12.2003); ע"א 3906/04 אחים שמא שירותים בע"מ נ' עיריית תמרה ([פורסם בנבו], 23.3.2005))." (ראה: ע"א 999/09 זגייר נ' אלענאני (פורסם בנבו , 23.12.2010) ).
על המבקש מוטלת החובה לגלות את כל העובדות הרלוונטיות העשויות להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט (ראה: רע"א 8267/07 סאמר נ' סאמר (פורסם בנבו , 14.10.2007) ).
על העותר לסעד זמני , בייחוד בשעה שמדובר בבקשה המוגשת במעמד צד אחד , לפרוס בפניו את כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשתו (ראה: רע"א 5826/11 טל נ' חברת החשמל (פורסם בנבו , 17.8.2011) ).
במקרה של ספק , על העותר לבקשת הסעד הזמני להשאיר את שאלת הרלוונטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו , מתוך ראיית האינטרס הצר שלו , מה יש לגלות לבית המשפט (ראה: רע"א 4196/93 שפע בר ניהול נ' שפע מסעדות ייצור , פ"ד מז(5) 165 , 168ו ).
עו"ד ניצן בצון סבן 050-2004810
כל האמור מנוסח בלשון זכר לצורך הנוחיות בלבד ומיועד לנשים וגברים כאחד,
כל האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי, ובכל מקרה מומלץ להיוועץ בעו"ד על מנת לעמוד על מלוא הזכויות.
