גמול בגין שעות נוספות – דיני עבודה

 

חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א- 1951, סעיף 21

בין יום עבודה למשנהו תחול הפסקה של שמונה שעות לפחות. כאשר קוראים את הסעיף אנו מבחינים כי החוק איננו מבדיל או מחריג עובד במשרה חלקית, עובד במשרה מלאה, עובד במשמרות או עובד על בסיס שעות.

 

חוק גמול שעות נוספות (תיקון מס' 14) תשע"ד-2014 סעיף 16א

הועסק עובד שעות נוספות, ישלם לו המעביד בעד שתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום שכר עבודה לא פחות מ-¼1 מהשכר הרגיל, ובעד כל שעה נוספת שאחריהן לא פחות מ-½1 מהשכר הרגיל.

ניהול תיק הקשור לשעות נוספות והפסקות בעבודה מצריך עורך דין מקצועי המתמחה בדיני עבודה שידע לאבחן כי שני עוגני החוק הללו מהווים את הבסיס לתביעה.

בבית דין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו סע"ש 56184-02-14, מקרה בו התובע הועסק כמאבטח מתקנים ועתר לתשלום שעות נוספות בגין שעות עבודה בהן עבד במשמרת שנייה, בהפרש של פחות מ- 8 שעות ממשמרת אחת לשנייה, הן ביחס למשמרת שבוצעה באותו יום עבודה והן ביחס למשמרת שבוצעה ביום שלמחרת לטענתו, וזאת על פי סעיף 21 לחוק שעות עבודה ומנוחה הנזכר לעיל, הרי משלא ניתנה לו הפסקה בהתאם לדין, הוא זכאי לסעד של תשלום שעות נוספות. הנתבעת הכחישה את טענות התובע והטעימה כי בהתאם לפסיקה, התובע אינו זכאי להפרשי שכר ככל שלא הייתה הפסקה של 8 שעות בין משמרת למשמרת או בין יום עבודה אחד למשנהו.

דיון והכרעה

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר נכונותם של דוחות הנוכחות ותלושי השכר, קרי, התובע הועסק בשעות שפרטו בדוחות וקיבל את השכר המצוין בתלושים. תביעתו של התובע לתשלום גמול שעות נוספות שבוצעו במשמרת שנייה, כאשר ההפסקה בין המשמרות הייתה קצרה מ- 8 שעות. מעיון בדוחות הנוכחות שצירף התובע עולה, כי ישנם ימים בהם לא ניתנה לתובע הפסקה בת 8 שעות בין משמרת אחת לשנייה. כך אחת הדוגמאות מני רבות, ביום 6.11.11 הועסק התובע בין השעות 6:30 ל- 15:00 ובין השעות 22:30 עד השעה 8:00. קרי, בין המשמרת הראשונה, שהסתיימה בשעה 15:00 למשמרת השנייה, שהחלה בשעה 22:30, חלפו 7.5 שעות בלבד. מקובלת עלינו טענת התובע, לפיה אי מתן הפסקה בת 8 שעות, בין יום עבודה אחד למשנהו, משמעותה כי יש לראות את שעות העבודה של המשמרת השנייה שביצע, כהמשך של אותו יום, ומכאן, כי יש לשלם בגין שעות אלה גמול שעות נוספות, בהתאם להוראות סעיף 16א, המוזכר לעיל.

החל מיום 1.7.2000 נהוג בישראל שבוע עבודה בן 43 שעות. מתוקף כך עובד העובד חמישה ימים בשבוע, א – ה, זכאי לתשלום שעות נוספות לאחר 8.6 שעות עבודה ביום, עובד העובד שישה ימים בשבוע, א – ו, זכאי לתשלום שעות נוספות לאחר 8 שעות עבודה בימים א – ה, ולאחר שלוש שעות עבודה ביום שישי.

החוק קובע במפורש חובת מתן הפסקה בת 8 שעות, ובשל היעדר קביעה בדבר תשלום גמול שעות נוספות, הרי ככל שלא ניתנת הפסקה, מתקבלת תוצאה, לפיה לא ניתן כל סעד כספי בגין הפרת חובה זו.

לנוכח המפורט לעיל, התובע זכאי לגמול שעות נוספות בגין עבודה במשמרת שנייה, באותם ימים בהם לא ניתנה לו הפסקה בת 8 שעות בין המשמרות.

עורך דין מקצועי ידע להבחין בדקויות ולהצליח לפקוח את עיני בית הדין. אילולא היה התובע שוכר את שרותיו של עורך דין, בעל מקצוע המכיר את החוקים והזכויות על בוריו לא בהכרח כי התוצאה הייתה זהה.